בלוטת התריס, הידועה גם כבלוטת המגן, היא בלוטה המפרישה הורמונים שונים המשפיעים באופנים שונים על קצב המטבוליזם בגוף. לכן, אחראית בלוטת התריס ישירות על אופן הצמיחה, הגדילה והתפקוד של מערכות רבות ושונות בגוף. בעיות רפואיות רבות קשורות בתפקוד לקוי של בלוטת התריס, כאשר אחת הבעיות הנפוצות והידועות ביותר היא פעילות יתר של בלוטת התריס. קיים מצב נוסף המכונה בשם תת פעילות בלוטת התריס. אבחון של מצב זה נעשה על ידי בדיקות דם מסוימות, הבודקות רמות של חומרים שונים בגוף. במקרים של פעילות יתר של בלוטת התריס רמות החומרים הללו אינן תקינות, ומעידות על אופי הבעיה עצמה.
הסימנים לפעילות יתר של בלוטת התריס
התסמינים הנפוצים המזוהים עם מצבים של פעילות יתר של בלוטת התריס כוללים הזעת יתר, בעיות שינה, לחץ דם גבוה ודופק מהיר, עייפות כרונית, הקאות ושלשולים ועוד. עבור מי שסובל מתסמינים אלו ועוד, מומלץ לבקש לערוך בדיקות דם על מנת לשלול אפשרות של פעילות יתר של בלוטת התריס. בנוסף לסימנים המתוארים ניתן לראות גם את הסימנים הבאים:
- אי סבילות לחום
- הזעה מוגברת
- אובדן משקל לעיתים משמעותי
- יתר לחץ דם
- דופק מהיר
- מחזור לא סדיר
- כעס ואי שקט, עצבנות
- חולשת שרירים
סוגים שונים של פעילות יתר של בלוטת התריס
באופן כללי, מבחינים בעולם הרפואה בין כמה וכמה סוגים שונים של פעילות יתר של בלוטת התריס, למשל – התפרצות של אונה אחת בלבד מבין שתי אונות הבלוטה, התפרצות אשר מקורה במחלה ויראלית כלשהי, התפרצות של פעילות יתר בקרב נשים לאחר לידה ועוד. סוגים שונים של פעילות יתר של בלוטת התריס עשויים לגרור תופעות לווי מעט שונות, או אפילו סיבוכים נוספים כאלו ואחרים. לכן, חשוב כמה שיותר מהר לאבחן את סוג ההתפרצות, ולפעול על מנת לטפל במצב ספציפי זה.
הטיפול המערבי בפעילות יתר של בלוטת התריס
ניתן למנות שלוש דרכי טיפול עיקריות המיושמות במסגרת הרפואה המערבית לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס: הראשונה היא טיפול תרופתי מסוים, בתרופות המיועדות להוריד את רמת הפעילות של הבלוטה. כיום, נמצאות שתי תרופות בשימוש לצורך טיפול במצב זה, כאשר לשתיהן יכולות להיות תופעות לווי בלתי נעימות, אך כאלו הפוסקות לרוב כאשר מפסיק המטופל לנטול את התרופה.
השיטה השנייה היא טיפול באמצעות יוד רדיואקטיבי – בלוטת התריס קולטת באופן סדיר יוד לצורך פעילותה, ולכן ניתן להרוס את תאי הבלוטה באמצעות יוד רדיואקטיבי, ובכך להביא להפסקת פעילות היתר. במקרים רבים, טיפול זה גורם לתת פעילות של בלוטת התריס – מקרה רפואי נוסף המטופל בעיקר על ידי תחליפים הורמונאליים שונים. שיטת הטיפול השלישית במקרים של פעילות יתר של בלוטת התריס, היא גם שיטת הטיפול הפחות מומלצת, אליה מגיעים לרוב רק כאשר אין ברירה אחרת. שיטת טיפול זו היא ניתוח כירורגי, במסגרתו מוסרת בלוטת התריס במלואה, או באופן חלקי. על פי רוב, נהגת שיטת טיפול זו רק במקרים קיצוניים, או במקרים של גידול ממאיר בבלוטת התריס. גם במקרה זה, יזדקק החולה לתרופות לאחר הניתוח לטיפול במצב של תת פעילות בלוטת בתריס – מצב אשר נגרם בעקבות הסרת הבלוטה או חלק ממנה.
