פעילות יתר של בלוטת התריס

התסמינים הנפוצים המזוהים עם מצבים של פעילות יתר של בלוטת התריס כוללים הזעת יתר, בעיות שינה, לחץ דם גבוה ודופק מהיר, עייפות כרונית, הקאות ושלשולים ועוד. עבור מי שסובל מתסמינים אלו ועוד, מומלץ לבקש לערוך בדיקות דם על מנת לשלול אפשרות של פעילות יתר של בלוטת התריס.

באופן כללי, מבחינים בעולם הרפואה בין כמה וכמה סוגים שונים של פעילות יתר של בלוטת התריס, למשל – התפרצות של אונה אחת בלבד מבין שתי אונות הבלוטה, התפרצות אשר מקורה במחלה ויראלית כלשהי, התפרצות של פעילות יתר בקרב נשים לאחר לידה ועוד. סוגים שונים של פעילות יתר של בלוטת התריס עשויים לגרור תופעות לווי מעט שונות, או אפילו סיבוכים נוספים כאלו ואחרים. לכן, חשוב כמה שיותר מהר לאבחן את סוג ההתפרצות, ולפעול על מנת לטפל במצב ספציפי זה.

ניתן למנות שלוש דרכי טיפול עיקריות המיושמות במסגרת הרפואה המערבית לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס: הראשונה היא טיפול תרופתי מסוים, בתרופות המיועדות להוריד את רמת הפעילות של הבלוטה. כיום, נמצאות שתי תרופות בשימוש לצורך טיפול במצב זה, כאשר לשתיהן יכולות להיות תופעות לווי בלתי נעימות, אך כאלו הפוסקות לרוב כאשר מפסיק המטופל לנטול את התרופה.

השיטה השנייה היא טיפול באמצעות יוד רדיואקטיבי – בלוטת התריס קולטת באופן סדיר יוד לצורך פעילותה, ולכן ניתן להרוס את תאי הבלוטה באמצעות יוד רדיואקטיבי, ובכך להביא להפסקת פעילות היתר. במקרים רבים, טיפול זה גורם לתת פעילות של בלוטת התריס – מקרה רפואי נוסף המטופל בעיקר על ידי תחליפים הורמונאליים שונים. שיטת הטיפול השלישית במקרים של פעילות יתר של בלוטת התריס, היא גם שיטת הטיפול הפחות מומלצת, אליה מגיעים לרוב רק כאשר אין ברירה אחרת. שיטת טיפול זו היא ניתוח כירורגי, במסגרתו מוסרת בלוטת התריס במלואה, או באופן חלקי. על פי רוב, נהגת שיטת טיפול זו רק במקרים קיצוניים, או במקרים של גידול ממאיר בבלוטת התריס. גם במקרה זה, יזדקק החולה לתרופות לאחר הניתוח לטיפול במצב של תת פעילות בלוטת בתריס – מצב אשר נגרם בעקבות הסרת הבלוטה או חלק ממנה.